החלוקה של אמנויות הלחימה לחיצוניות ופנימיות הופיעה לראשונה במאה ה 17 וקיבלה חותם רשמי ב 1928 כשהאקדמיה הממשלתית לאמנויות לחימה בננג'ינג חילקה את האמנויות ליוצאות שאולין ויוצאות וודאנג.

המאפיינים העיקריים של האמנויות הפנימיות הם:

1. האמנויות הפנימיות משלבות טכניקות דאואיסטיות של נשימה, מדיטציה ותיאוריות רפואיות בתוך האימון. השיטות הנ"ל שולבו עקב הבנתם של המאסטרים שתרגולים אלה הם הדרך המהירה ביותר לשפר את היכולות הלחימתיות של המתרגלים.

2. התכונה החשובה ביותר של האמנויות הפנימיות הוא שימוש במה שנקרא כח גוף מלא או מאוחד. שמשמעותו שימוש בגוף כיחידה אחת בה שרירי הגוף נמצאים בטונוס המתאים לפעילות הנדרשת- לא יותר מדי מתוחים אך לא רפויים. הכוחות השונים היוצאים מן הגוף נוצרים מהאיחוד הזה של הגוף. האימון שווה בכל אברי הגוף.

3. האמנויות הפנימיות מאמנות את מערכת העצבים לשלוט בגוף, שואפות לאיזון של מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית, הכח בא מתוך הגוף ונשלט ע"י המח.

4. אימון עם מחשבה/תודעה רגועה : Stillness in movement. האמנויות הפנימיות טובות לגוף כי הן מאמנות את הגוף ומרגיעות את המח.

5. כל אמנויות הלחימה הפנימיות מאופיינות בשאיפה ללחימה מטווחים קצרים - ועקב כך דגש רב באימון על רגישות למגע, על הפלות, בריחים וכדומה.

​