בה גואה ישראל

ארבעת העקרונות, או ארבעת בסיסי תנועת האנרגיה העיקריים בטאי-צ'י, ידועים כ – WARD OFF, ROLL BACK, PRESS, PUSH. ארבעה עקרונות אלה מוכרים וחוזרים בכל סגנונות הטאי-צ'י ומהווים את הבסיס לתורה כולה.

אנסה בקצרה להסביר את העקרונות האלה, ההבדלים בינם והקווים המנחים שלהם. יש לציין כי כל הכתוב הנו בהתאם לידיעותי, הבנתי ונסיוני האישי, לפי מה שלמדתי ממורי ובהסתמך על ספרות נוספת1.

אני מודע לכך שיש גישות ודעות אחרות בנושא זה ואיני שולל אותן, אלא ההפך. מגוון הדעות מייצג ניסיון והתעמקות של האנשים העוסקים בתחום- וטוב שכך.

ראשית, יש לציין כי הסבר העקרונות יעסוק בתיאוריה בלבד, דהיינו: מצב תנועת האנרגיה בתוך ומחוץ לגוף בהתאם לתנועת הגוף והכוונה המודעת (אי), כשהעיקרון המנחה את כולן כאחת הנו שילוב מוחלט של תנועה, נשימה וכוונה היוצרים תנועת אנרגיה (צ'י) בדרכים שונות.

הפער בין התיאוריה למציאות בתחום זה הנו גדול ביותר. הווה אומר, אל לו לקורא שורות אלה לנסות וליישם את אחד מהעקרונות שיוסברו כאן במצב לחימה. בזמן מפגש עם יריב או מצב לחימה כלשהו, איש מהמעורבים לא יוכל לבצע או ליישם דבר מעבר למה שניסיונו ומיומנותו מאפשרים. עקרונות אלה, העומדים מעל למצבים רגעיים ארציים כמו קרבות (ברחוב או בזירה) הנם הרעיון המנחה והשאיפה של מתאמני הטאי-צ'י , אם כי כנראה לא יבוצעו מעולם באופן מלא.

בעיה נוספת בהסבר העקרונות היא בעיית התרגום2, תרגום שמות העקרונות לאנגלית, על פיו לומדים כל המתאמנים במערב, הנו גרוע ואינו עוזר להבנת הכוונה, ואולי אף גורע. כפי שאמר לי פעם מאסטר קומאר פרנסיס, " בזמן שמונחי הטאי-צ'י תורגמו, האנשים שידעו טאי-צ'י לא ידעו אנגלית, ולהפך…",יש לי יסוד סביר להניח שהוא צדק.

* * *

 

PANG-WARD OFF

 

בספר "סודות משפחת יאנג" מתואר פנג ככח של גל המרים ספינה בים. זהו לדעתי הסבר הקרוב ביותר לרעיון. אין חשיבות לגודל הספינה, צורתה או משקלה. הגל הנתמך בכל עצמת הים הנמצא מאחוריו מרים את הספינה, קטנה כגדולה. ככל שהים עמוק ורחב יותר, כוחו של הגל גדול יותר.

יכולתו של האדם לייצר ולצבור צ'י הנה קריטית לביצוע העיקרון. כמות ואיכות הצ'י הנה כמו הים והיא התומכת בתנועה.. בזמן ביצוע עקרון הפנג הגוף מתרחב מהמרכז אל הקצוות. התרחבות זו אינה פיזית אלא יותר אנרגטית, ההתרחבות מתבצעת באופן שווה3 ממרכז הגוף (דאן טיאן) אל כל הקצוות, ויוצרת לחץ כנגד הסביבה. הלחץ הנוצר אל הקרקע ע"י תנועת צ'י לכוון הרגלים משמש כנקודת אחיזה כנגד שאר המרחב.

דומה הדבר לנסיון ללחוץ על כדור גדול בזמן שהוא מתנפח. אם הכדור יושען כנגד קיר או גוף קבוע אחר, לא תהיה לאדם הלוחץ כל ברירה אלא להיהדף לאחור. במקרה שלנו משמש הגוף ככדור והקרקע היא נקודת התמיכה. כל לחץ אחר שיופעל על הגוף ייהדף חזרה לכיוון ממנו הגיע. אדם השולט ברזי אנרגית הפנג יוכל לבצעה מכל נקודה בגוף ולאו דווקא דרך הידיים כמתבקש מהתנועה בתבנית הטאי-צ'י.

הצ'י המתפשט שווה בשווה בכל הגוף פועל כצמיג מנופח ויוצר מעין אזור חיץ בין האדם לתוקף שיתבטא בהדיפת התוקף לאחור או לכל כיוון אחר.

התזמון חשוב ביותר. רעיון הפנג המתבצע ברגע השיא של התקפה יזכה להצלחה הרבה ביותר.

מהכתוב לעיל ניתן ללמוד כי פנג, למרות היותה תנועת יאנג קלאסית, היא לאו דווקא התקפית אלא בעלת יישומים הגנתיים מובהקים.

 

LU-ROLL BACK

 

עקרון הלו הנו העקרון הקשה ביותר לביצוע נכון. הוא דורש תרגול רב שנים ומיומנות רבה, מאחר והלו הוא תנועת יין קלאסית, תנועה המאופיינת בחוסר התנגדות ובקבלה מוחלטת, הסיכונים רבים והאפשריות לתיקון טעויות מצומצמות למדי. בדומה לתרגילי הקרבה בג'ודו, בהם מכניס הג'ודאי את עצמו למצב נחות על מנת להכניע את יריבו, גם בביצוע לו טעות יכולה להיות סוף הדרך.

משמעות המושג לו היא פעולה הדומה במעט לפעולת שואב אבק, ה"שאיבה" מתבצעת מבחוץ פנימה.

ההפך מפנג שבו הצ'י דחוס ויציב במרכז הגוף ומתפשט החוצה, הרי שבלו האנרגיה "מתכווצת" מהמעגל החיצוני, דהיינו שטח העור ומעבר לו , לכיוון מרכז הגוף. כמו בעקרון הפנג, תנועת האנרגיה מכל חלקי הגוף אל המרכז זהה, ללא העדפה לחלק זה או אחר, זאת כדי לשמור על איזון ושיווי משקל נכון וקו אמצע יציב4. נטייה לחלק גוף מסוים חורגת מתחום הלו הטהור ומביאה ליישום עקרונות אחרים.

מאחר ובמצבי קרב יש להניח שהתוקף נע ומכוון את התקפתו אל מרכז הגוף הרי שביצוע לו למעשה הולך עם ההתקפה לאותו כיוון ולכאורה אף עוזר לתוקף ומזמין אותו אל המרכז. הצלחת ביצוע העקרון מבוססת על כך שתנועת האנרגיה המכוונת כלפי המרכז , בצירוף תזמון מדויק, תגרום ליריב לאבד את שיווי משקלו או כיוונו בטרם יגיע ליעדו כשהמטרה אליה כיוון כאילו נעלמה ללא התראה מוקדמת. כל אי דיוק בתנועה או בתזמון יעזור לתוקף למצוא ביתר קלות את הבטן הרכה של מי ששבריר שניה קודם לכן התיימר להיות לוחם טאי-צ'י מיומן.

תנועת לו המבוצעת כהלכה תביא את התוקף למצב בו הוא נמצא קרוב מאד אל המרכז אך ללא שיווי משקל או כיוון. מצב זה נח מאד לשליטה ולבניית התקפת נגד, משהו כמו להסתער על מוצב אויב ולהגיע לשם אחרי שאזלו הכדורים, האויב לא יוכל לקוות למצב טוב מזה.

ביצוע כושל של עקרון הלו נוטל סיכון רב , ביצוע נכון מציג יתרון ברור. גם כאן בתזמון חשוב ביותר והתנועה פנימה אל המרכז צריכה לתאום במדויק את מהירות היריב וכוונתו

 

 

JI-PRESS

 

עקרון הג'י הנו התקפי בדרך כלל, אם כי יכול לשמש להתקפה והגנה כאחד.

השימוש בו דורש תנועה יזומה. בניגוד לעקרונות פנג ולו, בהם התנועה יכולה לנבוע ולהווצר מתנועת היריב בלבד. עקרון הג'י מתבטא בתנועה חדה, קצרה ומהירה בקו הישר והקצר ביותר בין שתי נקודות. משהו הדומה לחץ הנורה מקשת. החץ עובר את המרחק למטרה תוך שהוא עובר ממצב מנוחה למהירות שיא ונבלם באחת.

למעשה, כל הטכניקות באמנויות לחימה קשות מבוססות על עקרון זה. הגנות, התקפות, אגרופים, מכות או בעיטות, מטרתם להגיע במהירות הגדולה ביותר ובקו הקצר ביותר האפשרי והנכון (גם אם מדובר בבעיטה סיבובית) אל מטרתם.

בתנועת הטאי-צ'י יבוצע עקרון זה בד"כ בתנועה ישרה קדימה כששתי הידיים מונחות זו על זו. המטרה היא להעלות צ'י מהקרקע דרך הרגליים והאגן אל הגב העליון ומשם דרך השכמות אל הזרועות, כשגם בהיותן מחוברות אחת תמיד מלאה (יאנג) והשנייה ריקה (יין) כמתחייב מתיאוריית המשקל הכפול5. הזרועות נעות קדימה בתנועה קצרה ומהירה, הצ'י משתחרר אל גוף היריב. ככל שרמת הביצוע תעלה תנועת הידיים תהיה קצרה יותר, עד כמעט לא מורגשת, וכמות הצ'י שתשתחרר אל גוף היריב גדולה יותר. ג'י הנה תנועה אידיאלית לשחרור כח הפה-ג'ינג, בו חודר אל גוף הנתקף כח רב מאד בפרק זמן מינימאלי.

 

AN-PUSH

 

המשמעות המדויקת יותר של אן הנה דחיפה למטה או שקיעה. ניתן ליישם כהגנה או התקפה. לחץ אנכי המכוון כלפי מטה גורם ליריב ליצור התנגדות בכיוון ההפוך, דהיינו, כלפי מעלה. התנגדות זו, הנוצרת בד"כ שלא במודע, מהווה את הבסיס להתקפת נגד (במקרה של שימוש באן להגנה) או להמשך ההתקפה (בשימוש התקפי), עקרון האן יבוצע בד"כ בשלשה שלבים: שלב ראשון- דחיפה כלפי מטה.

שלב שני-הרפיה.

שלב שלישי-התקפה לכל כיוון רצוי.

השלב הראשון הוא החשוב ביותר וביצועו הנכון הנו המפתח להמשך. בשלב זה מופעל לחץ אנכי על היריב כלפי מטה. לחץ זה לא נוצר ע"י הזרועות אלא ע"י פעולת שקיעה של האנרגיה בדאן טיאן שמועברת אל היריב דרך הזרועות. במידה ויבוצע נכונה, יגרום לחץ כזה לתגובה הרצויה ללא קשר למשקל היריב וכוחו הפיזי. שקיעת הצ'י כלפי מטה תגרום לתגובת נגד אוטומאטית אצל היריב שתתבטא בדחיפת הגוף כלפי מעלה ע"י לחץ הרגלים כנגד הקרקע. תגובה זו אינה רצונית ותיגרם בכל מקרה של ביצוע נכון פרט למצב בו היריב הצליח לנחש נכונה את הכוונה.

השלב השני, ההרפיה, מגיע ברגע התגובה של היריב. בשלב זה יש להרפות ולהקשיב בעזרת מגע היד לתגובת היריב המדויקת, הן מבחינת הכיוון והעצמה, והן מבחינת התזמון.

לאחר הבנת תנועת היריב מגיע השלב האחרון בו מנוצלת תנועה זו להתקפה בהתאם לכוון ולזמן שנצפו. התקפה זו תכלול בד"כ תנועה כלפי מעלה המבוססת על התגובה הבלתי רצונית של היריב.

 

סוף דבר

 

ארבעת העקרונות שהוסברו לעיל אינם בהכרח קשורים לתנועות הטאי-צ'י הנושאות את אותו השם. למעשה, כל אחת מתנועות הטאי-צ'י, בכל הסגנונות, מורכבת מאחד או יותר מעקרונות אלו.

עקרון הפנג הוא היאנג המוחלט ויסומן במעגל הבה-גואה6 בשלשה קווים רציפים. עקרון הלו הוא היין המוחלט ויסומן בשלשה קווים מקוטעים. משני בסיסים אלו נוצרו התנועות כולן.

 

 

נספח

1.CHENG TZU’S THIRTEEN TREASURES ON TAI CHI CHUAN. נכתב ע"י צ'אנג מן צ'ינג, תורגם לאנגלית ע"י בנג'מין לו ומרטין אין.

2. YANG FAMILY SECRET TRANSMITION. תורגם לאנגלית ע"י

דאגלס וייל, 1983.

3. THE POWER OF INTERNAL MARTIAL ART. מאת ב. קומאר פרנסיס

4. YANG STYLE TAI CHI CHUAN 1,2 . מאת ד"ר יאנג ג'ווינג מינג.

 

2. בהקדמה לספר 1 בנספח 1 מספר בנג'מין לו על הקשיים שבתרגום מסינית. אמנם ספרים רבים תורגמו ע"י אנשים טובים ומקצועיים נראה כי תרגום המונחים הבסיסיים נעשה מוקדם יותר והושאר כפי שהוא.

 

3. מתוך הכתבים הקלאסיים של הטאי-צ'י "…כשיש תנועה למעלה, יש תנועה למטה, כשיש תנועה לפנים, יש תנועה לאחור, כשיש תנועה לשמאל, יש תנועה לימין, כולם זהים, שווי המשקל תמיד מושלם והאיזון נמצא בכל…"

 

4. ראה הערה 3.

 

5. עקרון המשקל הכפול בטאי-צ'י מתייחס לשלשה מצבים:

1. המשקל נמצא תמיד יותר ברגל אחת (מלאה)ופחות בשנייה (ריקה).

2. בשימוש בשתי ידיים ביחד אחת תמיד תהיה מלאה והשניה ריקה.

3. היד המלאה תמיד תהיה היד הנגדית לרגל המלאה. (יד ימין ורגל שמאל או ההפך).

משקל שווה בשתי הרגלים , שימוש בשתי ידיים במידה שווה ושימוש ביד ורגל מלאים באותו הצד הם "משקל כפול" ויש להימנע מלעשותם.

 

6. מעגל הבה-גואה הוא הסמל המרכזי להכרת והבנת התיאוריה והפילוסופיה שמאחורי אמנות הטאי-צ'י. הוא כנראה צויר לראשונה בימי הקיסר פו שי, בסביבות 2800 לפנה"ס, ומשמש גם כבסיס לספר התמורות האי-צ'ינג.

לאו-דזה כותב בדאו-דה צ'ינג : "… מהריק נוצר האחד, מהאחד נוצרו השניים ומשניים אלה בא כל השאר. מהוו-ג'י נוצר הטאי-ג'י, הטאי-ג'י הוליד את היין והיאנג. כשהם יחד הם ללא תנועה, משעה שהופרדו, תנועתם אינה נפסקת…"

​